מחזות

אשליה של מציאות

מחזה מקורי נתמך ע"י קרן רבינוביץ

כתיבה : טלי אוחיון

"כי פחוד פחדתי ויאתיני  ואשר יגורתי יבוא לי..."

איוב  ג' כה'.

תקציר

תום - עולה חדש מהבלקן וזוהר- ישראלית, סטודנטית לאומנות, נוסעים לירושלים על מנת לשלם את שכר הדירה באיחור, ולדבר על ליבו של בעל דירתם  החרדי, אלי, המאיים להוציאם מהדירה.

מכאן ישנה השתלשלות של מקרים ההופכת את הביקור (עבור תום בפעם הראשונה) לסיוט.

הם נתקעים בכניסה לירושלים, מפספסים את בעל הדירה שמבקש מהם לפנות את "ביתם", פונים לעזרתה של האחות של זוהר, החוזרת בתשובה ומתגוררת בירושלים. היא "מסדרת" להם גרר למוסך במזרח ירושלים (כל המוסכים בסביבה סגורים, יום שישי שעת צהריים.)

תיקון הרכב נגרר לשעת לילה מאוחרת שבה מתעמתים זוהר ותום עם הערבים, הסיטואצייה המאיימת  מסתיימת בתפנית בלתי צפויה בה פחדיה של זוהר המבטאים את "התקיעות" שלה ושל הדמויות האחרות בראייתן את המציאות, מתבדים לטובת מימושם בכיוון בלתי צפוי...

קונספציה אומנותית

פסיפס של קונפליקטים שהינם, ספק מציאות, ספק אשליות, בין דמויות השבויות בסטיגמות חברתיות ובראייה סובייקטיבית של המציאות.

הדמויות מבטאות הוויה ישראלית מאוד אקטואלית.

הרכב שנתקע  בכניסה לירושלים מסמל את ה"תקיעות" של הדמויות בראייתן  את אותה מציאות.

באופן ציני ומפתיע, מושא הפחד מתחלף במי שאמור לגונן ולהגן. ו"הקורבן" – או מי שקל להיטפל אליו, הוא הזר וסמל התום- העולה  החדש.

עולה חדש בלי תעודות יכול להיתפס מסוכן ולא לגיטימי, יותר מערבי הסוחר בסמים, אשר ידיו לבטח אינן נקיות מדם, אך כיום משתף פעולה.

הפסיפס החברתי, לאומני דתי המורכב, מעוות את הצדק האנושי והופך את נציגי החוק אטומים ואכזריים, בעיקר כלפי "הזר" חסר האונים ונטול היכולת להביא "תועלת" למערכת...נהפוכו הוא "נטל" חברתי.

זוהר נמצאת בקונפליקט בין העולם הדתי מסורתי לאומני שאחותה – אלה החוזרת בתשובה מייצגת עבורה, לבין עולמו של תום אהובה, עולם חילוני, פתוח, "מקבל את האחר". 

הקונפליקט מקבל משמעות צינית מכאיבה, כאשר דווקא תום, נעצר משום שאין לו תעודה, בעוד היא נותרת עם מבוקש לשעבר בשעת לילה מאוחרת במזרח ירושלים…

                                                                 

ישנה תחושה של היררכיה של "מסכנות" "עליבות" –זוהר מייצגת מעמד חברתי סוציו אקונומי בינוני נמוך (גדלה בעיירת פיתוח- קריית שמונה) עומדת לאבד את "ביתה". לעומת הערבים והעולה חדש היא מצטיירת בחלק העליון של סולם העליבות. עבורה בעל הדירה החרדי הוא בטופ...- הוא מכריע לגבי "הבית".

-אף הוא שייך למעגל חברתי כמו זה של החוזרת בתשובה שהוא מעין שוליים, של העולם החילוני- "הנאור", "העמיד"...

בסולם הירכיית המסכנות, תום זוכה במקום הנמוך ביותר ומוצא עצמו, אף על פי שהנו אזרח חוקי במדינה, עקב הנסיבות וסדרי העדיפויות, עצור.

המעצר האבסורדי ממחיש את משחק המקומות בדירוג המסכנות בין הדמויות.

מתחת לגובה פני המים

 מחזה מקורי, נתמך ע"י קרן רבינוביץ ומפעל הפיס

כתיבה : טלי אוחיון

סינופסיס

המחזה עוסק בזוגיות והישגיות, הרצון הנכסף להגיע ולהשיג את הבלתי מושג, החיפוש אחר מה שאינו מצוי ופספוס ההווה , תהליך עגום אותו אנחנו עוברים בזוגיות, ורצון להישגיות בכל תחום שהוא.

הזוג נפגש במסיבת סמים בחוף ים המלח, ברגע הראשון, נראה כי

מצאו אהבה, ואז מתחילים הקונפליקטים, בשל חוסר היכולת להסתפק

בהווה, ורצון להתקדם ולהגיע למקום גבוה יותר, טוב יותר, מקום שבו אינם נמצאים.

הסיטואציה ממוחשת ע"י סצנות אבסורדיות, טעונות סמלים, כמו כן ישנה מעגליות בפרספקטיבה של זמן ארוך כ-7 שנים הסיטואציות של בני הזוג  זהות, אינן משתנות, הן במצב של מעגליות [לופ] ותקיעות , כהות חושים ומיאוס במוכר .

הזוג מגיע לכמעט והתאבדות אבסורדית כשחלומם הנכסף לריגוש הנצחי, מתנפץ- והתעוררות באמבולנס עם הבנה של הפספוס...

במקביל לגבר ולאישה ... חוות נשמותיהן מסע אבסורדי אל המוות – המהווה עבורן אלטרנטיבה רצויה ועדיפה על החיים העלובים- היכן שיוכלו להתאחד לנצח ולממש את אהבתם באין מפריע.

הסצנות האבסורדיות של הנשמות מגולמות ע"י דייג המחפש דגים בים המלח

כמשל –לסיזיפיות הקיום חסר המשמעות, ואישה מהמדבר המבקשת ממנו לקחת אותה ל"שם "- אחרי הים –למעשה למוות ,  לחיים הרוחניים האמיתיים

והנצחיים, הדייג שרצונו הפשוט הוא  להתקיים ולהמשיך לקיים את פעולת החיים ללא תכלית , מאחר והפעולה היא התכלית עבורו, מסרב לקחת את האישה "לשם"- אל התכלית, לטענתה- המוות. היא מצידה משכנעת אותו ומשתמשת באהבתם העמוקה כדי להגיע ליעדה.

" להתאבד פירושו להודות. אדם מודה, כי החיים גברו עליו או כי אין הוא מבין אותם...זו פשוט הודאה "כי כל העניין לא כדאי". כמובן , כלל לא קל לחיות. אדם ממשיך במעשים שכופה עליו המציאות מסיבות רבות, והראשונה בהן – ההרגל. למות מרצון, משמע שאדם עמד, ולו גם באורח אינסטינקטיבי, על האופי המגוחך של הרגל זה, על העדר כל טעם עמוק בחיים, על אפיה חסר המשמעות של התרוצצות יומיומית זו ועל חוסר התועלת שביסורים ." אלבר קאמי  " המיתוס של סיזיפוס " .

המחזה עוסק ביחסים בין גבר ואישה, המניפולציות, והשוני הבלתי ניתן לגישור בין שני המינים.

קונספציה אומנותית:

הקונספציה הויזואלית היא בימוי קולנועי לסצנות בימתיות, ע"י טכניקת תאורת התאטרון השחור, ועל רקע במה שחורה עם קוליסות החתוכות באמצען בצורת מרובעים בגדלים שונים. בעזרת תאורה בחלל הפתוח שלהן יראו בתוכן הגבר והאישה בסצנות הגוף  – כבתוך  פריימים קולנועיים תחומים ,  יווצרו תמונות ריאליסטיות, אינטימיות בשל התחושה של צפיה דרך עדשת מצלמה.  סצנות הנשמה יהיו בעלי גוון יותר סוריאליסטי באמצעות התאורה ע"פ עקרון התאטרון השחור, ובימויין יהיה יותר מסוגנן.

הבימוי מבחינה  תנועתית וויזואלית יהיה  בעל אופי ריטואלי , מעגלי, -לצופה תהיה תחושה של אשליה של תנועה, השחקנים למעשה  מקובעים במקומם , הם נייחים, התנועה היא של הצופה סביבם   דרך מעין  מצלמה בתנועה מעגלית על דולי,  הסובבת את הדמויות סחור סחור.

מסך הוידאו בקצה הבמה עגול [כך שההקרנה תהיה פריים עגול] כמו כן המסך תחום בקוליסות אלכסוניות בצדדים היוצרים מן קונוס שצידו הרחב כלפי הקהל, כך שתיווצר תחושה של עדשת מצלמה המכוונת לכיוון הקהל, וכן שהצופים הם הנצפים.